החלטה בתיק מ"ת 3108-03-12 - פסקדין

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3087-03-12, שבו הואשם בעבירת מעשה מגונה בקטין - לפי סעיף 348(ב), בשילוב עם סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; וכן בעבירת ניסיון מעשה מגונה בקטין - לפי סעיף 348(ב), בשילוב סעיף 345(ב)(1), בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק, וזאת בצירוף סעיף 25 לחוק.

2.         להלן עובדות כתב-האישום.

באישום הראשון נטען, כי ביום 19.2.12, ברחוב נחל שורק בבית-שמש, פנה המשיב לילדה בת שמונה וחצי, שהייתה בדרכה לביתה, ושאל אותה היכן היא גרה. המשיב לקח את הילדה לחניה סמוכה, ושם אמר לה, לאחר ששרך את נעליה "אני עושה לך משהו טיפה מפחיד, מסכימה?". הוא הכניס את ידו לתוך חצאיתה של הילדה, ושפשף את איבר מינה מתחת לתחתוניה, זאת בניגוד לרצונה ולמרות ניסיונותיה להתחמק ממנו. לאחר מכן, ביקש המשיב מהילדה שתגע באיבר מינו. הוא לקח את הילדה לתוך החניה, השיל את מכנסיו ותחתוניו, נטל את ידה והניחה על איבר מינו. הוא דרש ממנה לשפשף את איבר מינו, והיא עשתה זאת. הוא המשיך לשפשף בעצמו את איבר מינו עד שהגיע לפורקן מיני. לאחר ביצוע המעשים האמורים, ביקש המשיב מהילדה שלא תספר לאיש על האירוע. בעטיים של מעשים אלה, יוחסה למשיב בכתב-האישום עבירה של מעשה מגונה בקטין.

באישום השני נטען, כי ביום 4.2.12 בשעות אחר הצהריים, ברחוב נחל לכיש בבית-שמש, פנה המשיב לילדה בת תשע וחצי, ושאל אותה לגילה והיכן היא גרה. הוא אמר, כי הוא זקוק לעזרה ממנה והילדה הלכה עמו לחניה בקרבת מקום. בעת ובמקום האמורים, אמר המשיב לילדה כי הוא רוצה שתגע באיבר מינו. הוא פתח את חגורת מכנסיו. כאשר הילדה אמרה למשיב, כי אינה רוצה לגעת באיבר מינו, סגר המשיב את החגורה. בהמשך אמר המשיב לילדה, כי הוא רוצה לגעת באיבר מינה. הילדה אמרה לו שהיא מפחדת, והמשיב אפשר לה להמשיך בדרכה לביתה. בגין האירוע הנדון הואשם המשיב, בעבירת ניסיון מעשה מגונה בקטין.

3.         הסנגוריה אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, המבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, במשמעות ההלכה שנפסקה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996). כמו-כן אין חולק, כי קמה נגד המשיב עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, זאת נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור.

4.         המשיב הנו בן 28, נשוי ואב לתינוק בן חודשיים. עד למעצרו התגורר עם משפחתו בבית-שמש, למד בכולל והתפרנס כמוכר כרטיסים בחברת הסעות.

בשנת 2004, בעת שהיה קטין בן 17, הורשע המשיב בבית-משפט זה, בת"פ 703/04, בעבירה של מעשה מגונה בקטין, אשר בוצעה כלפי בן משפחה וקטין נוסף, ונידון לשישה חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. באותו הליך התרשם שירות המבחן, כי קיימת אצל המשיב משיכה מינית לקטינים, וכן ביטויים של עיוותי חשיבה המאפיינים עברייני מין. משיחות שהתקיימו איתו באותו הליך, התרשם שירות המבחן כי הלה אינו מבין את חומרת מעשיו ואת הנזק שהסב לילדים, מכחיש בעיות בתחום המיני ואינו רואה צורך בטיפול. בשל כך, נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו בתיק הנ"ל.

בשיחה שקיימה קצינת המבחן עם המשיב, במסגרת הכנת תסקיר המעצר בתיק הנוכחי, שלל המשיב בעיות וסטיות בתחום המיני. באשר למעשים המיוחסים לו בכתב-האישום, טען המשיב כי אחת הקטינות ביקשה ממנו שישרוך את נעליה, והוא נענה לבקשתה, אך הכחיש כל התנהגות בעייתית מצדו באירועים. להצעה לשלבו בטיפול, הביע המשיב הסכמתו, בציינו - "אם הטיפול יעזור לי לא להיכנס לכלא...", וכן ביקש כי הטיפול יהיה באופן שיוכל לשוב לביתו. לשאלה, בדבר תחושותיו באשר לנפגעות העבירה, ציין כי הוא מרגיש שהן חוו כאב לא רגיל ו"צריך להשכיח את הסיפור", בכדי להקל על כולם.

באשר להערכת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת, ציין שירות המבחן, כי קיימים אצל המשיב דפוסי התנהגות המאפיינים עבירות מין, וכי המשיב מתקשה להכיר בבעייתיות בתחום זה ומתמודד עם הדברים בדרך של טשטוש והכחשה. כן התרשם שירות המבחן, כי הבעת הרצון של המשיב לקבלת טיפול באה מתוך רצון להימנע מעונש, ולא מעמדה של הכרה בבעייתיות שבהתנהלותו וצורך כן ואמיתי בקבלת טיפול. על-כן, העריך שירות המבחן, כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת.

בכל הנוגע לחלופת מעצר, בחן שירות המבחן את האפשרות ל"מעצר בית" בבית הורי המשיב, זאת בפיקוח של הוריו ואשתו. לאחר ששוחח עם רעייתו של המשיב ועם הוריו, התרשם שירות המבחן כי הללו אינם מתאימים לשמש כמפקחים, וכי החלופה המוצעת אינה עשויה לאיין את מסוכנותו של המשיב. בהקשר זה ציין שירות המבחן, כי התרשם שבני המשפחה נוטים לגונן על המשיב, ומתקשים להכיר בכך שקיימת אפשרות לביצוע עבירת מצדו. ההתרשמות הייתה, כי ההורים, ובייחוד האם, טרודים בעיקר בחשש מפני התפרקות המשפחה, ובניסיון להסתיר את הדברים ולשמור עליהם בסוד; וכי עיקר כוחותיהם של ההורים מופנים לכיוון זה. מכאן העריך שירות המבחן, כי ההורים יתקשו לגייס עצמם לתפקיד הפיקוח בצורה אפקטיבית ומתאימה. כן ציין שירות המבחן, כי לנוכח ההתרשמות מגורמי הפיקוח המוצעים, מתעורר ספק לגבי היכולת של ההורים בכלל, ושל הרעייה בפרט, להציב גבולות ברורים עבור המשיב. ממכלול הטעמים האמורים, ועל-יסוד ההערכה בדבר הסיכון הגבוה להישנות התנהגות פוגעת, היה שירות המבחן בדעה כי החלופה המוצעת אינה יכולה לאיין את מסוכנותו של המשיב. 

5.         ב"כ המבקשת טוען, כי אין חלופת מעצר הולמת שתפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב, זאת נוכח מהות המעשים על-רקע הרשעתו הקודמת של המשיב; ובפרט כאשר מתסקיר המעצר עולה מסוכנות בדרגה גבוהה, היעדר טיפול ואי-מודעות של המשיב לבעייתיות שבהתנהגותו.

6.         ב"כ המשיב גורס, כי חלופת המעצר המוצעת, של "מעצר בית" בבית ההורים, בפיקוח רעייתו של המשיב והוריו, מצמצמת את הסיכון במידה סבירה, ומשיגה את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות המשיב פחותה. באשר לעוצמת הסיכון, ציין ב"כ המשיב, בין-השאר, כי מאז הרשעתו של המשיב לפני כשמונה שנים בעבירה של מעשה מגונה, לא הסתבך המשיב בפלילים; וכי הוא נישא ותפקד באורח נורמטיבי. הסנגור לא מצא בטעמי שירות המבחן שצוינו בתסקיר המעצר, כדי להצדיק הימנעות מנקיטת חלופת המעצר המוצעת. כן טען, כי רעייתו של המשיב והוריו יכולים לפקח עליו באורח אפקטיבי, ולתכלית זו אף העידו שני ההורים, לבקשתו, במהלך הדיון. השניים ציינו, כי יקפידו לפקח אחר המשיב בביתם, וידווחו למשטרה ככל שיפר המשיב את התנאים. בכל הנוגע לעבירות המיוחסות למשיב, ציינו ההורים, כי מובן שמדובר בעבירות חמורות, ולשאלת ב"כ המאשימה, מדוע לא דאגו להעניק למשיב טיפול מקצועי במהלך השנים, השיבו כי סברו שעם חלוף השנים מאז ההרשעה הקודמת לא נזקק המשיב לטיפול.

7.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי אין מנוס לעת הזו, מלהורות על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

            קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצד המשיב כלפי קטינים, בתחום המיני. הסיכון הגבוה נובע מאופי המעשים המיוחסים לו בשני האירועים הנדונים בכתב-האישום, זאת על-רקע הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירה של מעשה מגונה בקטין. לכך יש להוסיף את התרשמות שירות המבחן, לפיה קיימים אצל המשיב, לכאורה, דפוסי התנהגות המאפיינים עבירות מין כלפי קטינים, כמו - קשיים להכיר בבעייתיות שבהתנהלותו, טשטוש והכחשה, מודעות נמוכה לנזק לנפגעות העבירה, ואי-הכרה בצורך לקבלת טיפול.

            אף אני סבור, כפי שהתרשם שירות המבחן, כי חלופת המעצר המוצעת, של "מעצר בית" בבית ההורים, לא תפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב, ולא תהווה חלופה הולמת וסבירה, בפרט נוכח דרגת הסיכון הגבוהה להישנות התנהגות פוגעת בקטינים. שחרור בערובה, אך ורק תחת תנאים של פיקוח בני המשפחה, אין בו די, ללא קבלת טיפול מקצועי במקביל. טיפול כאמור לא הוצע על-ידי שירות המבחן, זאת נוכח אי-מודעות המשיב לבעיותיו והיעדר הכרה כנה בצורך לקבלת טיפול; וממילא אף לא הוצע טיפול כלשהו על-ידי הסנגור, או מי מההורים.   

            אשר-על-כן, אין לפני כיום חלופת מעצר הולמת שתשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה ממעצר; ולפיכך, ייעצר המשיב עד לתום משפטו.

ניתנה היום,  ד' בניסן תשע"ב, 27 במארס 2012, בהיעדר הצדדים.